<h1>פירוש הר"א אב"ד בעל האשכול — ב"ב</h1>
<h2>דף כד:</h2>
הא דקתני [ב"ב ק"מ ע"ב] בטומטום דבזמן שהנכסים מרובין הזכרים דוחין אותו אצל הנקיבות. דוחין אותו ויש לו כנקיבות. כרבא דאמר דוחין אותו ויש לו. והא דתנן ילדה טומטום אינו נוטל. אוקמה רבא כרבן שמעון [בן גמליאל] דאמר ילדה טומטום ואנדרוגינוס רבן שמעון בן גמליאל אומר אין קדושה חלה על שניהם. ולית הילכתא כרבן שמעון. אלא אם ילדה טומטום נוטל [כפחות] שבשניהם. והא דרבן שמעון איתא בתמורה בפרק ה' [כ"ד ע"ב]. והכי איתה התם, כיצד מערימין על הבכור, מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם ילדה זכר עולה ואם נקיבה שלמים וילדה זכר ונקיבה הזכר יקרב עולה והנקיבה תקרב שלמים. ילדה שני זכרים אחד מהן יקרב עולה והשני ימכר לחייבי עולה ודמיו חולין. ילדה טומטום ואנדרוגינוס רשב"ג [אומר] אין קדושה [חלה] על שניהם. וטעמא דהא מתני', משום דבכור אינו קדוש אלא בפטר רחם, וכיון שהקדישו במעי אמו לעולה או לשלמים קדוש ואין קדושת בכור חלה עליו. וטעמא דרבן שמעון בן גמליאל דאמר בטומטום ואנדרוגינוס אין קדושה חלה על שניהם, דהוא לא אמר אלא זכר ודאי ונקיבה ודאית, וראוי לקרבן. וטומטום ספק הוא ואין ראוי לקרבן. אי נמי דקסבר טומטום ואנדרוגינס בריה נינהו. האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה וכו'. כתב גאון ז"ל דמתניתין בשכיב מרע. דבבריא אע"ג דזיכה באחר והקנה לו לא קנה, דקיימא לן המזכה לעובר לא קנה, ובעובר [שלו מהני] משום דדעתו קרובה אצל בנו [הוא] דקני. ודוקא בשכיב מרע, [אבל בבריא] לא קנה. והכי נמי מסתבר דבבריא לא מקני (מטבע) באמירה בעלמא.
